חובר בידי רבי סעדיה גאון באזור שנת 920 בשפה הערבית
"התפסיר" (בערבית: הפירוש) חובר על ידי רב סעדיה גאון, במאה ה-10 לספירה. ובניגוד מהמקובל בקרב המחברים היהודים לכתוב בשפת המקום ובאותיות העבריות - כתב סעדיה גאון את חיבורו באלפבית הערבי. ככל הנראה, מפני שמטרתו הייתה לקרב את המקרא אף ללא-יהודים. חיבור זה זכה לתפוצה רבה, והוא עובד והועתק בגרסאות רבות. בנוסף, בכתבי היד התימניים (התאג') הוא צורף לנוסח המקרא לצד תרגום אונקלוס. כמו כן, נשתמרו כתבי יד רבים בהם פירושו מתועתק לאלפבית עברי (ערבית-יהודית). תרגומו של סעדיה גאון מאופיין בפרשנות ובגמישות מידי פעם, ואינו מילולי כל העת. אף הוא כמו תרגום אונקלוס נטה מהפירוש המילולי במקומות שיש בהם משום הגשמת האל, כמו כן, את שמות המקומות שבמקרא הוא נטה לתרגם לשמות המקומות כפי שנקראו באותה העת. תרגומו של סעדיה גאון מאופיין בלשון ספרותית גבוהה. במרוצת הדורות נוצרו עיבודים שונים של תרגומו ללשון הערבית המדוברת של אותה העת. הרב יוסף קאפח ליקט מן התרגום לתורה את המילים שיש בתרגומן הערבי על ידי רס"ג חידוש מסוים, ותרגמן בחזרה לעברית. הערך לקוח מתוך ויקיפדיה, ראה קישור בהמשך.
אהבתם את ציר הזמן? היה שימושי? פרגנו לנו ושתפו